– – – – – – – – – – – – – – – – – – –
הכתבה פורסמה בעיתון "אפוק טיימס" לאחר קיצוצי עריכה, אשר פגמו בניתוח המחזה שערכתי בביקורת:
http://www.epochtimes.co.il/news/content/view/2413/89/
הגיליון זמין להורדה בכתובת:
http://www.epochtimes.co.il/he/public/HET_ed20_sm.pdf
(הביקורת מופיעה בעמ` 13).
להלן מובאת הביקורת בגירסתה המקורית והמלאה. אשמח לקבל תגובות.
– – – – – – – – – – – – – – – – – – –
כוכב בלי שם
מאת מיכאל סבסטיאן / תיאטרון קרוב
אופק מתתיאס
אפוק טיימס ישראל
צפייה בהצגה חדשה של ניקו ניתאי היא תמיד חוויה תרבותית מרתקת. גם הפעם ניקו לא אכזב, ויצר הצגה נהדרת וחפה מליקויים. החוויה הפעם היא כפולה ומכופלת, מכיוון שמדובר במחזה שנכתב בשפת אימו של ניקו – רומנית.
מיכאל סבסטיאן, או בשמו המקורי של יוסף הכטר (1909-1945), היה אומן רבגוני יהודי (מחזאי, סופר, מסאי ומבקר תיאטרון ואומנות) אשר זכה להערכה רבה כבר בגיל צעיר. המחזה "כוכב בלי שם" הוצג לראשונה בבוקרשט 1944. רומניה הייתה נתונה אז תחת שלטונו הפשיסטי הפרו-נאצי של הגנרל יון אנטונסקו, שהצליח לשרוד בשלטון מ- 1940 עד אוגוסט 1944. כמובן שנאסר על אומנים יהודים להציג על במות רומניה, ולכן חתם על המחזה מורה אלמוני לספרות, שהיה מעריץ של סבסטיאן. המחזה זכה להצלחה מסחררת ונבחר למחזה השנה. רק עם כיבוש רומניה בידי הצבא האדום של סטאלין נודעה לעולם זהותו האמיתית של מחבר המחזה. המחזה הוצג בהצלחה רבה על בימות רבות ברחבי העולם, וכן זכה לעיבודים קולנועיים בצרפת (בכיכובם של מרינה ולדי וקלוד ריש ובבימוי הנרי קולפי) וברוסיה (בבימוי בוריס קוזקוב).
ההצגה מתחילה בתחנת רכבת של עיירה נידחת אי-שם ברומניה. תחנת הרכבת משמשת כחלון ראווה לעולם הגדול, שנראה כה רחוק מהעיירה הקטנה. התלמידים (מיכל גרינוולד שמתאימה במימדיה לגילום התפקיד הילדותי ומיטיבה לבצעו) בורחים מבית-ספרם כדי לצפות בנוסעי הרכבות, לנופף להם לשלום ולהימלט לרגע משגרת חייהם הפרובינציאלית. מנהל התחנה המפולפל (מוסקו אלקלעי הנפלא כרגיל ושופע הקסם האישי, שאגב נולד ברומניה ולמד משחק באוניברסיטת בוקרשט) לא חדל מלדבר על התקנון ועל עבודתו. הוא ועוזרו המרושל איקים (דודו גולן במשחק טוב) – נראים כעובדים לשם העבודה, ממש כאותו מדליק הפנס מ"הנסיך הקטן" לאנטואן דה סנט-אכזופרי.
הגרוטסקה מועצמת באמצעות העובדה, ששעונו של מנהל התחנה, המקפיד לייחס לתפקידו חשיבות רבה, כלל אינו פועל. זאת אולי מטאפורה לפיגור של העיירה. בכל פעם, כשנודע לו שחלפו השעות, הוא ממהר להזיז את מחוגי שעונו הדומם ולומר: "איך שהזמן עובר!". תוך כדי ההצגה, קריאותיו אלו של מנהל התחנה מותאמות באופן גאוני להתרחשויות על הבמה.
ככל עיירה פרובינציאלית, גם העיירה שלנו רוחשת רכילויות וסיפורים, כשמנהל התחנה והמורה הזועפת הקרויה העלמה קוקו (מיקי מרמור בביצוע פרובינציאלי של הרכלנית והתככנית האולטימטיבית) – מנצחים על המקהלה. לעומתם, המורה מירויו (אבי חדש במשחק חייו), חוקר האסטרונומיה, מנותק מהכל, ממש כמו התחום אותו הוא חוקר. לפתע נקלעת לשם אלמונית מהחברה הגבוהה, שלא שילמה על כרטיס הרכבת (ורד שוורץ המקסימה, הזוהרת והמפתה, שעוד תשמעו עליה רבות). מפגשה של האלמונית הזוהרת עם תושבי העיירה קשי היום והדהויים מבליט את הניכור בין המעמדות. המורה מירויו מזמין את האלמונית ללון בביתו – מעשה נדיר בעיירה השמרנית. האלמונית, שעד מהרה מתגלה ששמה הוא מונה, נדהמת מהתנאים הפרימיטיביים בעיירה ומכך שאין בה מים זורמים, אלא שואבים אותם עדיין מהבאר. היא קלת דעת, בורה, ולא מפסיקה להתלונן על כך שמשעמם לה, באין ריגוש שלא חוותה כבר. כאן נוצר ניכור בינה לבין האנשים הפשוטים, העמלנים והיצרניים. עד מהרה מונה מתאהבת בחיים הפשוטים ובמירויו, שמספר לה על כוכב חדש שגילה. לא, הכוכב אינו נראה בשמים, אלא קיים רק ברישומיו וחישוביו של מירויו. על כל פנים, למירויו אין בכלל טלסקופ. הכוכב מסמל את חיי הזוהר הנוצצים והבריחה מהמציאות לעולם טוב יותר, שכאמור, גם הוא אינו נראה באופק בדיוק כמו הכוכב. מירויו לא חדל מלחזור על המשפט: "אף כוכב לא סוטה מדרכו". לבסוף מונה עונה לו: "אני כוכב שסטה מדרכ
ו". אם מנהל התחנה דומה למדליק הפנסים מ"הנסיך הקטן", שמא מירויו הוא הגיאוגרף הספון במגדל השן האקדמי?
לבסוף מגיע גריג, המאהב העשיר של מונה (ניקו ניתאי שמפזר באולם בנדיבות מהקסם הרב שלו). הוא פוגש במונה חדשה, שמעדיפה את הפשטות של הטבע והפרובינציאליות על פני עולם החומר, שהוא יכול להציע לה. הוא פוגש במונה שונה, שסוף כל סוף מוצאת עניין בחייה. לכאורה, הייתה אמורה להתרחש כאן התנגשות בין שני העולמות. אך לא, כדבריו של מירויו: "אף כוכב לא סוטה מדרכו".
המחזה הגאוני מביע ביקורת נוקבת על הניכור בין המעמדות, שנכונה לא רק לגבי רומניה הרחוקה, אלא גם לישראל שלנו. תארו לעצמכם רמת-שרונית, הנקלעת בטעות לירוחם. האם התנהגותה תהיה שונה מהתנהגותה של מונה? הלקח העגום הנובע ממחזהו של סבסטיאן הוא שפערי המעמדות יוצרים שני כוכבים שונים, שלא ייפגשו לעולם – הכוכב הפשוט, העמלן והיצרני של המעמד הנמוך; והכוכב רב ההוד, הנצלן, המפונק והבטלן של המעמד הגבוה.
אציין גם את משחקו הרגיש והנוגע ללב של רם רחמים בתפקיד אודריה, ואת אורן חבוט שגילם היטב את תפקידי האיכר והכרטיסן. התפאורה של ליאת רייכנברג-אורון ואלי עמר מינימליסטית, חכמה ויצירתית מאוד. זאת בוודאי אחת התפאורות הטובות ביותר שראיתי בתיאטרון לאחרונה, שהצליחו ליצור עושר כה רב מחומר כה מועט. לאה שץ היטיבה לעצב את התלבושות, אשר מעבירות את רוח הזמן. המוסיקה של פרדי גוטליב משרתת ביעילות את ההתרחשויות בהצגה. ומעל הכל, מלאכת הבימוי המופתית של ניקו ניתאי ועוזרו אשר ויטמן – מביאה לבמה את אחת ההצגות הטובות, המלוטשות והמושלמות ביותר שהועלו בארץ מזה זמן.
עד שהגיליון יגיע לידיכם, תיאטרון קרוב כבר יספיק להעלות את "כוכב בלי שם" ברומניה בטימישוארה (Timisoara) ובתיאטרון בולנדרה (Teatrul Bulandra) היוקרתי בבוקרשט במעמד רה"מ הרומני, ראש העיר ושר התרבות. במסגרת אותו סיבוב הופעות ברומניה (בין התאריכים 17-25/8/2006), ניקו ניתאי יציג את הצגת היחיד הנפלאה ומעוררת המחשבה "הנפילה", לפי אלבר קאמי, בתיאטרון היהודי הממלכתי בבוקרשט ובקריובה. "הנפילה" מוצגת כבר 31 שנים ברציפות, ורבים וטובים (בכללם אני) כבר גמרו עליה את ההלל, אולם זה כבר נושא לביקורת נפרדת.
לכו גם אתם להתפעל מזיו אורו העמום של אותו כוכב בלי שם, שאינו נראה ברקיע ואינו סוטה מדרכו!