פסטיבל קולנוע גוש-דן
אופק מתתיאס ביקר בערב הפתיחה של פסטיבל קולנוע דרום.
הוא שוטט במתחם הפסטיבל ושוחח עם התושבים על הקסאמים ועל החיים בפריפריה.
הוא מביא את רשמיו מפסטיבל נוצץ בלב עיירת פיתוח ותוהה על הקשר בין הפסטיבל התל-אביבי לדרום.
אופק מתתיאס
אפוק טיימס ישראל
(מתחם הפסטיבל בתמונה שצילמתי)
הכתבה פורסמה באתר של עיתון "אפוק טיימס":
http://www.epochtimes.co.il/news/content/view/6038/89/
להלן מובאת הכתבה בגירסתה המקורית והמלאה. אשמח לקבל תגובות.
ערב יורד על הנגב המערבי. הסעת העיתונאים עושה את דרכה אל עבר נתיבות, עיירת פיתוח, הידועה בעיקר בזכות קברו של הבאבא סאלי הממוקם בה והישיבה של הבאבא ברוך לידו. הפעם הקהל שבא ממרכז הארץ, לא בא לבאבא לרגל ההילולה השנתית רוויית הצהלולים (כך האקדמיה ללשון העברית קוראת ל-לו-לו-לו), אלא שם פעמיו דווקא אל פסטיבל "קולנוע דרום". הפסטיבל מתקיים מדי שנה בסינמטק שדרות ומספק במה ליצירה של הסטודנטים בחוג לקולנוע וטלוויזיה של מכללת ספיר בנוסף לקולנוע חברתי מהארץ ומהעולם. כל האירועים פתוחים לקהל חינם אין כסף. השנה הפסטיבל הועתק לנתיבות תוך ארבעה ימים בלבד לאור "המצב". כשעברנו ליד שדרות קידמו את פנינו כמה שלטי מחאה נגד הפקרת תושבי שדרות לקסאמים במשך שבע השנים האחרונות, למען לא נשכח מה מתחולל במרחק לא רב מאתר הפסטיבל. נתיבות אינה עונה על הציפיות מעיירת פיתוח דרומית, שמסתכמות בשיכונים על גבי שיכונים מלאי טינופת עם כמה מובטלים משועממים שיושבים על הברזלים בחוסר מעש. היא נלחמת בתדמיתה ומציגה לראווה מרכז נקי ומטופח עם כיכרות נאות. הפסטיבל הועתק למתחם הקונסרבטוריון העירוני, שהפך לבית קולנוע לעת מצוא. הבניין הנחמד הזה עם ריצוף השיש הוא גם לא משהו שמצופה להימצא דווקא בלב נתיבות. כאוהב מוסיקה, המראה חימם את לבי.
תהיתי לעצמי, מדוע בעצם לקיים פסטיבל קולנוע בנתיבות הדרומית, הרחק מבירת התרבות התל-אביבית? לדברי פרופ` זאב צחור, נשיא מכללת ספיר: "אחת הבעיות העיקריות של החברה הישראלית זה שהיא דיברה בקול אחד – קול מאוד תל-אביבי, שמרחב התרבות שלו נע בין רמת-השרון לסביון. החברה הישראלית היא חברה שחורגת מתחומי גוש-דן, ואין לה הזדמנות להביע את קולה. כאן בשדרות, נתיבות, ספיר – אנחנו אומרים: יש רבדים אחרים שקולם לא נשמע, ואנחנו הרמקול שלו". אכן חזון מרשים. הסתובבתי בין האנשים בכדי לבדוק כיצד הוא ממומש. עניין אותי לשוחח עמם על תרבות בצל הקסאמים ועל החיים הרחק ממרכז העניינים. ככלות הכל, בפסטיבל המתקרא בשם "קולנוע דרום", שרעיונות כה נשגבים הביאו לעריכתו, בוודאי אמורים להימצא כמה דרומיים. האומנם? השרידים היחידים שמצאתי לתושבי נתיבות בקהל היו כמה ילדים ממוצא אתיופי, שהגיעו נרגשים בתקווה שמעט מאבק הכוכבים של גוש-דן יידבק בהם. תקוותם נגוזה, כשהמאבטחים סילקו אותם משם ביעילות, למען יוצאי אשכנז לא יראו רמזים לצבע שחור בעיניהם הצחורות, רחמנא ליצלן.
לפתע פנו אליי שני תיכוניסטים מקומיים שהמאבטחים טרם איתרו – יוסף גושו ובבוש טגנה – תלמידי כיתה י` בתיכון הצבי. הם ביקשו שאצלמם וחייכו חיוך רחב למצלמה. שניהם היו נרגשים מאוד מעצם המעמד – לראשונה מתקיים בנתיבות שכוחת האל פסטיבל קולנוע. בבוש אמר לי: "אנחנו באמת מתרגשים, כי לא יוצא לנו שבאים לפה הרבה במאים כאלה. זה הפסטיבל הראשון שנערך פה, בנתיבות, ואנחנו מאוד שמחים שזה נערך פה. מצידי שזה ייערך כל שנה. אבל הפעם זה נערך פה רק בגלל מקרים נוראיים שקרו בשדרות. אנחנו מקווים, בלי שום קשר למקרים נוראיים כאלה, שיהיה בשדרות הפסטיבל שוב ושוב".
הקהל במקום חיכה בקוצר רוח לבכורה החגיגית של "הסודות", סרטו החדש של אבי נשר. שכחו המה, שבנתיבות הננו. ערב הפתיחה במוצ"ש התחיל באיחור אופנתי בן כשעה, מכיוון שכיאה לעיר של מקובלים, בנתיבות שומרים על קדושת השבת מכל משמר. לכן כשהשבת מאחרת לצאת, ההקרנה מבוששת מלהתחיל. בנאומי הפתיחה החגיגיים הדגישו שוב ושוב את החשיבות של קיום פסטיבל קולנוע בדרום וחזרו על סיסמאות שחוקות. מה בדיוק נאמר שם? חזרו אחורה אל דבריו של פרופ` זאב צחור ותקבלו את תמצית הנאומים. הנואמים הקפידו לשבח את יחיאל זוהר, ראש עיריית נתיבות, על דאגתו להעתקת הפסטיבל לעירו. ראש עיריית שדרות, אלי מויאל, לא הוזכר ולו במילה. לאחר שתקפו את תרבות הרייטינג הזולה והשטחית, עלה לנאום אבי ניר, מנכ"ל קשת, המעניקה השנה חסות לפסטיבל, וניסה להשיב