המופע של מיס לילה קארי
תיאטרון הסימטה
אופק מתתיאס
הדראג קווין הישראלית מיס לילה קארי פיתתה אותי להגיע ל"תיאטרון הסימטה" ביפו. מרכז הפרינג` הוותיק הזה מיסודו של כוהן הפרינג` הגדול ניקו ניתאי חגג כבר את שנתו העשרים ושש. ניקו ניתאי כבר פרש מהסימטה והספיק לייסד את "תיאטרון קרוב" המשובח והמחתרתי, ותיאטרון הסימטה מנסה שוב להמציא את עצמו מחדש בניצוח המנהלת עירית פרנק.
אבל בדראג עסקינן. האומנות הזאת של גברים שמשחקים תפקידים נשיים התחילה הרבה לפני "בנות פסיה". כבר בתיאטרון ה"נו" היפני, שהתפתח במאה ה- 14, שיחקו גברים תפקידי נשים, אולם המשיכו להשתמש בקולם הגברי. בתיאטרון ה"קאבוקי" היפני, שהתפתח בקיוטו לקראת סוף המאה ה- 16, גברים גילמו תפקידי נשים לאחר שבשנת 1629 אסרו השלטונות על שחקניות-נשים להופיע על הבמה עקב אופיין האירוטי של הצגות הקאבוקי עד אז. באין נשים, השחקנים-הגברים התחילו לגלם את תפקידי הנשים בכישרון כה רב, עד כי מספרים שהגיישות התחילו להגיע להצגות במטרה ללמוד מהשחקנים-הגברים את רזי הגינונים הנשיים… במחצית השנייה של המאה ה- 16, בזמן מלוכתה של אליזבט הראשונה, התפתח באנגליה התיאטרון האליזבטני. להקות התיאטרון של אז כללו רק גברים, מה שאילץ גברים לשחק גם תפקידים נשיים. זה היה המצב בממלכה עד לימי צ`ארלס השני, לקראת סוף המאה ה- 17. בעקבות מופעי הדראג, שהפכו נפוצים בהפקות של אוניברסיטאות העילית בארה"ב בשנות התשעים של המאה ה- 19 והופעות דראג קולנועיות, ממשיכה האומנות הזאת להתפתח ולהשתכלל.
המופע של מיס לילה קארי עניין אותי במיוחד עקב זהות הבמאי, יובל זמיר. זמיר, זמר אופרה, שחקן, במאי ומורה דגול לתיאטרון, הורשע בשנת 1999 בביצוע מעשים מגונים ומעשה סדום בתלמידיו מתיכון עירוני ה` בת"א, ונידון ל- 4 שנות מאסר בפועל. ב- 2003 שוחרר מכלא צלמון. כחלק מתהליך השיקום ניסן נתיב החזיר אותו ללמד משחק. ניקו ניתאי נתן לו לשחק בהצגה המקסימה "תה ונעליים" ב"תיאטרון קרוב" שלו. כמה שבועות אחרי ההצגה, עירית פרנק מ"תיאטרון הסימטה" לקחה אותו אליה כיועץ אומנותי ללהקת השחקנים הצעירה שהקימה. ייתכן שבאמצעות העלאת מופע דראג בוחר זמיר להתמודד עם נטיותיו המיניות, שהתגלו למרבה הצער בעבירות המין שביצע. לכתיבה שותפים שרית סאבו המצחיקה ומיס לילה קארי, שזהותו האמיתית של השחקן המגלם אותה נשמרת בסוד כמוס. בערב בו הגעתי לסימטה הוא חזר להופיע בדמותו הנשית, לאחר שנטל חלק במופע ONE המתוקשר של ריטה.
המופע נפתח במבזק חדשות מרעיש עם דורי בן-זאב, שמספר בדרמטיות, כי מכרו לנו את המדינה. הקונה היא מיס לילה קארי (מטעמי נוחות אתייחס אליה בלשון נקבה). לאור הקריירה הארוכה והמפוארת של בן-זאב כזמר ואיש רדיו וטלוויזיה, כבר הספקנו לשכוח שהוא התחיל כשחקן קומי, כראוי לבנו של השחקן מרדכי בן-זאב, והיה חבר בחבורת "לול" המיתולוגית של אורי זוהר. בן-זאב מחקה בדייקנות את שפת הגוף הדרמטית עד כדי גיחוך של שדרני החדשות הישראליים ומצליח לסחוט צחוקים רבים מהקהל. כעת נכנסת לבמה מי שקנתה את מדינת ישראל, מיס לילה קארי. לילה היא אישה גדולת מימדים ודעתנית, שלא חוסכת שבטה מאיש. היא מציעה את תוכניותיה המלומדות להצלת המדינה ולעיצובה בהתאם לכללי הפאנג שווי. כאן מתחיל מופע סאטירי-קברטי, כשלילה נעה בקלילות בין סטנד-אפ לבין חיקויי נשים מפורסמות בסגנון שירת בצורת. הסאטירה אומנם אינה רובו של הערב, אך היא לעיתים נשכנית ממש, ובשאר הזמן היא בין משעשעת לבין מצחיקה עד כדי כאב בטן. צחקתי במיוחד, כשלילה שאלה: "איך יודעים שאתם בהתנחלות של קיצונים? כי אם אתם מזמינים פיצה עם זיתים, אתם מקבלים אותה עם כל העץ". גם מקומן של בדיחות שלמה ארצי לא נפקד. לילה סיפרה, שכעת מוכרים כרטיסים להופעותיו על בסיס לינה וארוחת בוקר. מכיוון שאנשים לא יודעים מתי ההופעה תסתיים, פשוט מסמנים כרטיסים לפי גוש וחלקה. בצד הקטעים המצחיקים עד להתפקע, כלולות במופע גם כמה בדיחות לעוסות מימי היסודי, שטוב היה עושה יובל זמיר, אם היה מקצץ אותן בעריכה. החיקויים היו מדויקים עד לדקויות הדקות ביותר, בדגש על טינה טרנר, שושנה דמארי ויפה ירקוני. בחיקוי של ריטה שרה את "תפתח חלון" פשוט נפלתי על הרצפה (כמעט פשוטו כמשמעו). זה היה קטע קומי מבריק, ולא אוסיף כתוב כדי לא להרוס לכם את ההנאה.
לאורך כל ההצגה לילה מחליפה תלבושות ססגוניות ויצירתיות שעוצבו ע"י מתי ממן ושי טובול ופאות מגוונות של אבי פליט, כדי שתוכל לשחק בסביבות 30 דמויות, ביניהן היא עוברת בקצב של זיקית ממוצעת. התפאורה הרועשת של אלי אלמקיאס ויפית בשה לא מפסיקה להתחלף ולהתאים עצמה לפניה של הגברת בכל רגע נתון. על הכוריאוגרפיה הקברטית והצבעונית עמלו קלוד דדייה, נאוה אהרוני ושמוליק בכר-נייס. התאורה של אלכסי טרלצקי והסאונד שנערך ע"י רות
🙂