צילום: סוכנות AP.
המאמר התפרסם גם באתר "אומדיה":
http://www.omedia.co.il/Show_Article.asp?DynamicContentID=1893&MenuID=405&ThreadID=1014004
מלחמת לבנון השנייה –
דו"ח הפקת לקחים
אופק מתתיאס[*]
לאחר תום מבצע "שינוי כיוון", שהתחיל בעקבות חטיפת החיילים אהוד גולדווסר ואלדד רגב, הגיע הזמן להפקת הלקחים. כעת, ערב התכנסותה של ועדת החקירה, זה הזמן להעלות נושאים חשובים, שמוטב שתיתן עליהם את הדעת.
– הקמת רשות לתכנון לאומי כולל
ניכר שהבעיה העיקרית שבאה לידי ביטוי במלחמה הזאת היא בעיית התכנון לטווח הרחוק. במצב הקיים כל משרד ממשלתי עסוק בתכנון פעולות היומיום כדי שהממשלה תשרוד ותוכל להציג הישגים עד לבחירות, שנערכות בתדירות גבוהה מידי עקב חוסר היציבות השלטונית. מכיוון שימי הממשלה ספורים כבר מעת השבעתה, לא מושקעים מאמצים לתכנון מדיניות ציבורית לטווח הרחוק. רשות לתכנון לאומי תבנה תוכניות אב כלליות מתוקצבות ומחייבות לטווח הארוך, ותתאם בין נציגי משרדי הממשלה, שיהיו אמונים על ביצוען. תקצוב התוכניות מראש עשוי לצמצם את תופעת הסחר-מכר בעת הכנת תקציב המדינה. הרשות תציג נתונים ברורים וזמינים לציבור, שישקפו את התקציב הדרוש לשם ביצוע התוכניות לטווח הרחוק. מדוע זה חשוב? במהלך המלחמה בנק הפועלים תרם אפודי מגן לחיילים, מכיוון שאלה היו חסרים לחיילים. חברת "זוגלובק" תרמה מזון לחיילים, מאחר שלדברי מילואימניקים המזון הצה"לי היה דל. אף נתקבלו דיווחים על חיילים שנאלצו לפשוט על תחנות דלק לבנוניות כדי להשיג מים. אם כן, אולי תקציב הביטחון בחסר ולא בעודף? תוכניות מתוקצבות לטווח הארוך יכולות למנוע קיצוצים שרירותיים מתוך גחמות פוליטיות וקואליציוניות בעצם כך שיציגו מידע אמין שלא-יאפשר הצגת מצגי שווא. פרופ` דויד נחמיאס, מרצה וחוקר בכיר בתחום המנהל והמדיניות הציבורית במרכז הבינתחומי, מנסה כבר זמן רב לקדם את כינונה של רשות שכזאת. אולי כעת זה הזמן הנכון להקימה.
– בדק בית בפיקוד העורף
בצה"ל קיים הפיקוד הרביעי, פיקוד העורף, האחראי על הכנת העורף למלחמה. מכיוון שעבור רובינו הוא לא יותר משמועה, אזכיר שחייליו חובשים כומתות כתומות, ושעומד בראשו האלוף יצחק (ג`רי) גרשון. פיקוד העורף ישן שנת ישרים מאז נפילת סדאם, והיה בטוח שחלף איום הטילים מעל ישראל, ושכעת המקלטים הציבוריים יוכלו לשמש לפעילות קהילתית. לאמיתו של דבר, חלק מהמקלטים הציבוריים המוזנחים, המטונפים והמזוהמים בצפון – אינם ראויים לשימוש אפילו כשירותים ציבוריים. לגבי השירותים, פעמים רבות הם אינם קיימים, וישנם רק חורי בול פגיעה, כמקובל במאה ה- 21. זה גם רק במקרה הטוב, כי לרבים מתושבי הצפון, בעיקר אם הם ערבים, אין עדיין שום מקלט. בהישמע אזעקה, עליהם פשוט להיכנס לחדר פנימי ולקוות לטוב. מאז נפילת סדאם חוסיין (מבצע "שריקה מזרחית" – מרץ עד אפריל 2003) התחלפו שלושה אלופים בפיקוד העורף: יוסף מישלב, יאיר נווה ויצחק (ג`רי) גרשון. מה הם עשו כל הזמן הזה? הגיע הזמן להכין נוהלי עבודה חדשים בפיקוד לגבי פעולה בשגרה ולעדכן את נהלי העבודה לעת חירום.
– הסברה
על ההסברה בעת מלחמה אחראים שני גופים: משרד החוץ ודובר צה"ל. חלוקת הסמכויות ביניהם אינה ברורה. כידוע, כששניים אוחזין במערכת ההסברה, הברדק חוגג. משרד החוץ שלח לתקשורת הזרה את שגריר ישראל באו"ם דני גילרמן ואת מירי אייזן, שהם שניים מהדוברים המוכשרים והרהוטים ביותר שייצגו את ישראל אי-פעם. מאידך, הוא שלח גם דוברים, כגון יצחק (בוז`י) הרצוג וגדעון מאיר – שאינם עוברים מסך. דובר צה"ל שלח מטעמו דוברים צולעים במדים (לבוש אזרחי מתק
בל טוב יותר בעיני צופים זרים), שעקב הרושם הרב שהשאירו, אני מתקשה לזכור את שמותיהם. החיזבאללה ערך סיורים רבים לכתבים זרים כדי להראות את ההרס שזרעו ההפצצות הישראליות, אולם מצד ההסברה הישראלית נשמע קול דממה דקה. כך צופי הטלוויזיה בחו"ל קיבלו בעיקר תמונות של לבנון בוערת ללא איזון מספק בדמות תמונות מחיפה ומטבריה. בזמן המלחמה אמור לבוא לידי ביטוי מדור ההסברה בפיקוד העורף, הנציגות של דובר צה"ל בפיקוד, הממונה על הדרכת האוכלוסייה. המלחמה תפסה את מדור ההסברה לא מוכן, כשאתר האינטרנט שלו טרם תורגם לערבית, שהיא כידוע שפה רשמית בארץ (התרגום התבצע רק במשך המלחמה). תשדירי ההדרכה של פיקוד העורף שודרו רק בערוץ 33 בשעות יצירתיות, ולא שודרו בערוצים המרכזיים. לאינטרנט הם הועלו באיחור. מוטב שמערכת ההסברה תרוכז בידי גורם אחד עם רקע בתחום הפרסום ויחסי הציבור. ניתן ליצור לשם כך גם גוף חדש, שיתפקד כדובר המדינה.
– הערכת מצב מחודשת
ערב מלחמת יום-הכיפורים מקבלי ההחלטות היו שרויים בקונספציה, שגרסה כי מדינות ערב לא יפתחו במלחמה נגד ישראל, אולם הם נתבדו. הקונספציה שרווחה בשנים האחרונות גרסה, כי נסיגות חד-צדדיות של ישראל לגבולותיה הבינלאומיים ישפרו את מצבה בעולם ויביאו לשיפור במצבה הביטחוני. התפישה הזאת היא שהובילה לנסיגת (שלא לומר בריחת) צה"ל מלבנון ב- 24/5/2000 והפקרת אחינו לנשק מצד"ל לנחת זרועם של מחבלי החיזבאללה, בעקבות ההבטחה שנשא רה"מ דאז אהוד ברק בתוכנית טלוויזיה טרם הבחירות. ההמשך היה בתוכנית ה"התנתקות" של רה"מ לשעבר אריאל שרון, שבמסגרתה נעקרו מבתיהם ואדמותיהם תושביהם הישראלים של חבל עזה וצפון השומרון באוגוסט 2005. כיום עזה ולבנון הן שתי החזיתות בהן נלחם צה"ל. אע"פ שישראל מגינה על עצמה מתוך גבולותיה הבינלאומיים, פעולותיה לא זוכות ללגיטימציה בינלאומית. זה לא מפריע לרה"מ אולמרט להמשיך ולהטיף לעקור תושבים ישראלים גם משטחים נוספים שמעבר לקו הירוק במסגרת תוכנית "ההתכנסות", כדבריו לסוכנות AP בתאריך ה- 2/8/2006 בעיצומה של המלחמה בלבנון: "ניצחונה של ישראל בלבנון ייתן לה תנופה לביצוע ההיפרדות מהפלשתינים ופינוי רוב היישובים ביהודה ושומרון". נראה שהגיע הזמן להבין, שלהסכם יש שני צדדים. משא ומתן מורכב ממשא, ולא רק ממתן. לתשומת לבו של אולמרט.
– בחינת היחסים הדיפלומטיים והביטחוניים עם סין
ב- 20/7/2006 חשף אפוק טיימס בכתבתה של ישראלה יבלונקה, כי סין מציידת את איראן בנשק ובטכנולוגיות צבאיות. טילי הפאג`ר ששוגרו לישראל ע"י חיזבאללה, למשל, פותחו בסיוע סיני. גם טיל השיוט מדגם C-802 שפגע בסטי"ל אח"י חנית של חיל-הים ב- 14/7/2006 – הוא טיל שפותח בסין. למותר לציין, שזה היה השימוש המבצעי הראשון בטיל זה. עם זאת, ישראל עדיין מתעקשת לסחור עם סין בנשק, הגם שזה עשוי לפגוע ביחסיה עם ארה"ב, כפי שכמעט קרה בעסקת הפלקון מ- 2001, שבוטלה בלחץ ארה"ב לאחר שנחתמה. סין היא כידוע אחת המדינות היחידות בעולם, שמפעילות מחנות השמדה עם משרפות, מה שגם מעלה תהיה על ההיבט המוסרי של מכירת נשק למדינה שכזאת מצד מדינה שאמורה לקדש את זכר השואה.
– מל"ח
רבות דובר על כך, שמדינת ישראל לא טיפלה כלל בעורף, והשאירה את הטיפול בו בידיהן של עמותות ונדבנים. בדיוק למטרה זאת קיים במשרד הביטחון מל"ח – מערך המשק לשעת חירום. אתר משרד הביטחון יודע לספר, כי "מערך מל"ח יפעל לאספקת מוצרים ושרותים חיוניים הדרושים לאוכלוסיה, למשק ולתמיכה במאמץ המלחמתי, במצבי חירום שונים". אם כן, היכן הוא היה? מן הראוי שייקבעו נהלים ברורים להפעלת מל"ח בחירום.
– בחינת ערכים מחודשת
כל חיילי צה"ל לומדים בטירונות על ערך הרעות שהוא חלק מרוח צה"ל, ועל כך שצה"ל לא מפקיר פצועים בשטח. כשמדינת ישראל הפקירה את אחיה לנשק מצד"ל על משפחותיהם למעט כמה פליטים שקיבלה לתחומה, וכשהיא מסכימה להחלטת מועצת הביטחון על הפסקת אש, שאינה כוללת את שחרור חיילי צה"ל אהוד גולדווסר ואלדד רגב שעדיין שבויים בידי החיזבאללה – הדבר גורם לחיילים בהווה ובעתיד לפקפק בערך אי-הפקרת פצועים בשטח. כדי לא להגיע למצב כזה, מוטב שמדינת ישראל אכן תפעל לשחרורם של החיילים השבויים.
[*] המחבר הינו סטודנט לממשל ומשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה.